אוצרת: אורה פיקל-צברי
פתיחה: 2014
הפעשקוויל (מודעת רחוב) הוא במקורו עיתון קיר ששימש אמצעי ליחידים ולקבוצות לשים ללעג דמויות הנחשבות לבעלות סמכות, לקרוא תגר על ההנהגה השלטת ולהעביר לציבור מידע שנמנע ממנו.
מקור השם: פשקעויל:
בראשית המאה ה-16 חי ברומא אדם ושמו פסקווינו, איש חד לשון ומהיר עט שנהג להדביק מודעות סטיריות על בסיס פסל עתיק. כתובות הלעג הסאטיריות שלו נגד השליטים וראשי הכנסיה הקתולית, הסבו תשומת לב ציבורית רבה, ומשכו אחרים לכתוב אף הם מודעות מעין אלו. ככל שהכתובות עלומות השם העלו את חמת השלטונות, כך התחבבו יותר ויותר על האזרחים.
הממסד לא ראה את הכתובות בעין יפה , ניסה לעקור את התופעה מהשורש ע"י מעקב אחר הכותבים וענישה. כתוצאה מכך- הכתובות נדדו לפסלים אחרים ברומא. התופעה רווחה עד המאה ה-18. התופעה התפשטה במרוצת המאה ה-16 באירופה.
המצאת הדפוס (1450) הביאה להתפשטות הקריאה והכתיבה ומודעות הקיר הפכו לתופעה בעלת חשיבות חברתית-דתית ופוליטית.
הישוב הישן האשכנזי הירושלמי אימץ את הפשקעויל. סיכול אותיות ס בש הביא לשיבוש פשקעוויל.
לדעת פרופ' מנחם פרידמן, בשלהי המאה ה-19 נוצרו בירושלים של הישוב הישן האשכנזי תנאים כמעט אידיאליים לצמיחת תופעת הפעשקווילים. במהלך תקופת המנדט הבריטי שימשו הפעשקווילים כלי נשק חשובים בידי הקנאים הקיצוניים , שיצאו נגד המוסדות הציוניים ובעלי בריתם.
שיא ספרות הפשקווילים היתה בשנים 1918-1935. הצהרת בלפור (2.11.1917) והכיבוש הבריטי (דצמבר 1917) חוללו שינוי במעמדה של התנועה הציונית כנציגה הלגיטימית של עם ישראל. ניסיונה של המנהיגות הציונית בארץ לאחד את הקהילה היהודית בירושלים תחת הנהגה נבחרת אחת, היוותה איום על מעמד ממוני הכוללים, ראשי מוסדות החסד והצדקה, וחלק מהרבנים וגדולי התורה. הקנאים הקיצוניים ,שראו בירושלים מקלט מפני פגעי ההשכלה ,חששו מניסיון השתלטות של "המשכילים החילוניים" על עיר הקודש.
אנשי העלייה הרביעית, בתוכם חסידי גור מפולין, (1924) עלו לארץ מתוך רצון להשתלב בישוב הציוני המתפתח, ולא להיטמע בישוב הישן. במקביל- התרחשה התרחקות של הדור הצעיר בישוב הישן מהדת והמסורת.
הקנאים ראו בעיניים כלות את השורות מדלדלות, את ארץ ישראל היהודית וירושלים עיר הקודש –משנות את פניהן. מעשי חילול שבת ואכילת מזון לא כשר- היו לדבר שבשגרה.
העלייה החמישית (1939-1933)הורכבה בעיקר מחילוניים.
הרחוב היהודי ,למגינת ליבם של הקנאים הקיצוניים, הפך למודרני יותר. כפועל יוצא של התפתחות התחבורה אופן הבילוי בשבת השתנה. זעמם התעורר בעיקר על משחקי הכדורגל בשבתות וחגים.
הקנאים שפכו את מרי שיחם באמצעות הפעשקוילים על הקירות.
הפעשקווילים אינם חתומים ואינם מתוארכים, היות והפעשקויל מהווה תגובה מיידית לאירוע מסויים הידוע לכולם.
מרבית הפעשקווילים המוצגים בתערוכה מתייחסים ללב ליבו של הקנאי :חשיבות השבת ומועדי ישראל. הקריאה לתפילה – היא מאז ומתמיד, דרך מקובלת להתמודדות עם אסון (בצורת, גזירה , וכ"ו), החינוך והצניעות.
הפעשקווילים בתערוכה הם מאוסף המוזיאון ומאוסף בנימין קלוגר.
