"מֵאֵת כָּל-אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ, תִּקְחוּ אֶת-תְּרוּמָתִי" (שמות כ"ה, 2)
בקהילות ישראל בעולם מקובל להקדיש תשמישי קדושה לעילוי נשמת אדם, "איש כפי יכולתו וכאשר ידבנו ליבו", כמאמר הפסוק. בתצוגה מעילים ופרוכות, כלומר תשמישי קדושה המשתייכים לספר תורה שנתרמו לעילוי נשמתו של הנפטר. הדגם החוזר בתשמישים אלו הוא לוחות הברית, כתר לתורה וצמד האריות.
בניגוד לקהילות עשירות ברחבי העולם, ידם של אנשי היישוב הישן לא השיגה תרומת אריגים ורקמות יקרות ערך ולעתים הם עשו שימוש באריגים שהיו בנמצא, כגון שמלות כלה. מאותה סיבה, פעמים רבות השתמשו בצבעי רקמה המדמים זהב.
